עשרה בטבת

כתב: ירון לוי, מתנדב בעמותת יד לאחים.

עשרה בטבת הוא אחד מארבעת ימי הצום שנקבעו לזכר חורבן ירושלים. ביום זה החל המצור של נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים. המצור הסתיים כעבור שנה וחצי חורבן העיר ירושלים וחורבן בית המקדש הראשון.

"ויהיה בשנת התשיעית למלכו בחודש העשירי בעשור לחודש, בא נבוכדנאצר מלך בבל הוא
וכל חילו על ירושלים ויחן עליה ויבנו עליה דיק סביב" על פי המסופר בספר מלכים ובספר ירמיהו, המצור על ירושלים החל בעשרה בטבת בשנה התשיעית של מלכות צדקיהו , בחודש טבת הנקרא בתנ"ך "החודש העשירי", על פי מנין החודשים מניסן:

בעקבות החורבן נקבעו ארבעה צומות, שעליהם מסופר בספר זכריה: "צום הרביעי" הוא צום י"ז תמוז לציון היום שבו נכבשה העיר, "צום החמישי" הוא צום תשעה באב לציון היום שבו נחרב בית המקדש, ו"צום השביעי" הוא צום דליה בג' בתשרי, היום בו אבדה שארית הפליטה לאחר החורבן. וצום העשירי הוא עשרה
בטבת המציין תקופה חשוכה בהיסטוריה היהודית, את תחילת המצור שהטיל נבוכדנצר, מלך בבל על ירושלים ואת תחילתו של הקרב, שבסופו נחרבו ירושלים ובית המקדש ועם ישראל הוגלה לבבל למשך 70 שנה.

בשל חומרתו של צום זה, נוהגים לקיימו גם כאשר הוא חל בערב שבת (יום שישי), לעומת שאר ימי הצום, שמועדיהם עשויים להשתנות בהתאם לשבת.

בסמוך לעשרה בטבת אירעו אירועים קשים נוספים, בשמונה בטבת אילץ המלך המצרי פתולמיי 70 יהודים חכמים, לתרגם את התנ"ך לשפה היוונית. מסופר בתלמוד כי כאשר יצא תרגום זה לאור, "כיסתה חשיכה את העולם". תרגום התנ"ך ליוונית, יצר מעין "הכשר" לשפה זו והשפיע מאד לרעה על החברה היהודית. הוא קרב את תרבות יוון לחיי היהודים, פגע באורח חייהם והוביל להתבוללות.

בתשעה בטבת נפטר עזרא הסופר. שהיה ענק שבענקים, התלמוד אף משווה אותו למשה רבנו, וכך כתוב: "אילולא ניתנה התורה למשה, הייתה מועברת לבני ישראל דרך עזרא". תחת הנהגתו של עזרא התרחשה שיבת ציון בה חזרו היהודים ובנו בסיועו של נחמיה את בית המקדש השני בארץ ישראל.

עזרא חידש את בריתו של משה רבנו, בין ישראל לאלוקים ועצר את תופעת נשואי התערובת, שפשתה בקרב העולים לירושלים. בזכותו שרדו היהדות והעם היהודי עד היום. משום כך, אנו מציינים את יום פטירתו כיום אבל. מכיוון שאין הגיון בקיום שלושה ימי צום רצופים, אוחדו מועדי השמונה והתשעה בטבת, ליום צום אחד – העשרה בטבת.

ביום כ"ז בכסלו תשי"א החליטה הרבנות הראשית לישראל לציין את יום עשרה בטבת בכל שנה כ"יום הקדיש הכללי". כדי לאפשר לקרובי הנספים בשואה, שיום קבורתם לא נודע לנהוג במנהגי יום היארצייט
של הנפטרים: להדליק נרות נשמה, לומר קדיש וללמוד משניות לעילוי נשמות הנספים. כמו שבעה עשר בתמוז וצום גדליה, הצומות האחרים על החורבן, גם בתענית עשרה בטבת אסורים רק אכילה ושתייה, בניגוד לתשעה באב שבו קיימים איסורים נוספים. צום עשרה בטבת נמשך מעלות השחר ועד הערב והוא קצר יחסית.

הכותב הוא מתנדב בארגון יד לאחים, ארגון יד לאחים פועל כבר 61 שנה לשמירה על שלימותו הרוחנית של העם היהודי. יד לאחים נאבק במיסיון ובכתות המתפשטות בארץ וגובות נפשות רבות ומחלץ נשים יהודיות וילדיהן מכפרים ערביים ומקשרים עם בני מיעוטים. (רב שלום דובער ליפשיץ זצ"ל, מי ששמש כיו"ר יד לאחים במשך למעלה מ-60 שנה אמר בעבר, "ארגון פעילים יד לאחים חרט על דגלו כבר מאז היווסדו, כי אין לוותר על אף יהודי. כל יהודי באשר הוא, הינו נצר לאבות האומה: אברהם, יצחק ויעקב".)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *